| מה יכול לגרום לפציעה ישנה להמשיך ולהטריד זמן רב לאחר שכביכול החלמנו ממנה. |
מה קשור
מה יכול לגרום לפציעה ישנה להמשיך ולהטריד זמן רב לאחר שכביכול החלמנו ממנה.
מדי פעם נשאלת השאלה, מה הקשר שבין פציעה, בכל דרגה שהיא, שהייתה בעבר לבין הבעיה הנוכחית עליה מתלונן המטופל. תהיות מסוג אלה עולות בעיקר מפי המטופלים אשר אינם רואים את הקשר בין השניים.
על מנת שנוכל להסביר את התופעה עלינו ראשית להבין אותה. הגוף שלנו מונע על ידי השרירים, השרירים אוגרים בתוכם רגשות, ומה שגורם לשריר לפעול זה העצב.
אנו יודעים שכל שריר משפיע על שריר אחר ולכל שריר יש שריר שמגבה אותו.
כאשר אני מקבל מכה באזור מסוים בגוף השריר מגיב בהתכווצות, כאן מתחיל "אפקט הדומינו" כאשר כל שריר משפיע על שריר אחר. כך למשל פגיעה בשריר אגוניסט לתנועה מסוימת, תגרום לפגיעה גם באנטגוניסט שלו וגם בכל השרירים הסינרגסטים הקשורים אליו. כל אחד מהם הוא אגוניסט לתנועה אחרת וכאשר הוא פגוע הוא ישבש את פעולתם של כל השרירים הקשורים לאותה התנועה. נשמע מסובך אבל בעצם די פשוט. דמיינו פגיעה כל שהיא בקרסול, האדם יימנע מדריכה, ("בריחה מכאב") יעביר את משקל הגוף לצד הנגדי וגם יצלע מעט, כדי לשמור על שיווי המשקל יטה את גופו לצד ה"בריא" ויאזן את ההטיה בחגורת הכתפיים והצוואר במשך הזמן, יופיע כאב בגב תחתון ולאחר מכן כאב בצוואר ואפילו כאבי ראש עזים. המטופל יגיע בגלל כאבי הצוואר… בבדיקת מנח היציבה שלו יתגלו ליקויים לרוב רק בשני המישורים, הסגיטלי והפרונטלי ובמקרים קשים גם במישור האופקי.
הניסיון לברוח מכאב יוצר הצלבות בתבניות התנועה. בסופו של תהליך, הכאב "בקצה השרשרת" עשוי להיות הרבה יותר דומיננטי מהמקור הראשון אשר פתח בכל החגיגה.
גוף האדם נע בכל המישורים, תבניות התנועה נעות בהצלבה, כאשר בנקודה מסוימת נוצר מעצור (חסימה, סטגנציה, קריסטלים…כל שיטה וההגדרה שלה) תיפגע המערכת כולה.
הזכרנו את עניין הרגש, השרירים אוגרים בתוכם רגשות, הדוגמה הטובה ביותר יכולה להיות בסיטואציה בה אדם סופג עלבון, אתם בוודאי מכירים את המשפט "זה היה כמו אגרוף לבטן" או למשל "הרגשתי את כל כולי מתכווץ". למעשה התחושה הרגשית המתוארת בשפה פיזית, מתארת אחד לאחד את מה שקורה לשרירים במצבים רגשיים. הראש יכול אולי לשכוח, השריר, צריך התייחסות אחרת. הזנחה של אותו הכיווץ תמשיך את שרשרת ההשפעה שלו. כמובן שלא כל אמירה או התמודדות רגשית משאירה אותנו מכווצים ומקרטעים. גוף ונפש בריאים מתמודדים עם אחוז נכבד מחוויות החיים שלנו מבלי להותיר בנו סימן.
אחת השיטות הטובות והנפוצות לטיפול בבעיות אלו היא הטיפול – ב M.T.R.S.M המתמקד בתהליכי שיקום ועובד על מקור הבעיה על מנת להגיע לאיזון כאשר ניתן דגש גם על המקום הבעייתי וגם על הגורם הראשוני.
בעבודה זו אנו מגיעים עד לרמת התא הבודד וגורמים לשחרור החסימה , השריר, ולאיזון הגוף.
חוכמתו של טיפול זה היא באבחון ומציאת הגורם הראשוני שגרם לבעיה.
תאור מקרה לדוגמה הממחיש את הקשר בין כל מערכות הגוף ולאו דווקא בתוך מערכת התנועה בלבד:
מטופלת הסובלת מהשמנת יתר ומבצקות מעל לקרסול.
באבחון ראשוני נמצא שהראש שלה נוטה קדימה כאשר העורף מאד מכווץ וגורם לסנטר להיות מוגבה, וכתף שמאל שלה מכונסת לצד המידיאלי.
דבר זה מכוון אותנו לשרירים שמבצעים EXTENSION בעורף , ולשריר- PECTORALIS MINOR שמבצע הורדה וסיבוב כלפי מטה של השכמה.
שרירי העורף – משפיעים על מנח חוליות הצוואר, חגורת הכתפיים ובהמשך על היציבה כולה.
ביקשתי מהמטופלת להביא תמונה שלה שצולמה לפני התאונה כשהיא עומדת בפרופיל וחזית. וזאת על מנת להשוות בין מצב העורף והכתף לפני התאונה לעכשיו.
בבדיקה שביצעתי למטופלת בשרירי ה- PECTORALIS MINOR הופיעו כאבים מקומיים, וכן בחוליה C7 ממצאים אלו העלו את החשד שההשמנה נובעת מבעיית חילוף חומרים עקב מערכת של לחצים ומנח לקוי של בלוטת התריס וזאת למרות שבדיקות קופ"ח הראו שהבלוטה מתפקדת בגבולות הנורמה.
הכאב בשריר ה- PECTORALIS MINOR גורם להטיית הכתף, הגורמת להתכווצות הסרעפת , המעכבת את הסירקולציה. ולכן זה הוביל אותי לחשוב שהשריר לוחץ על INFERIOR VENA CAVA
(וריד חלול תחתון) ולכן אין סירקולציה טובה ודבר זה גורם לבצקת מעל לקרסול.
לאחר מס טיפולים הנפיחות בקרסול ירדה והמטופלת אף דיווחה על הפחתה של 2 ק"ג ממשקלה וזאת ללא כל שינוי בהרגלי התזונה שלה.
המסקנה המתבקשת והידועה היא שמנח היציבה, יציבה נכונה ויצירת תזרים פיזיולוגי, אנרגטי ומנטאלי תקין הנם ערובה לבריאות תקינה ויכולת פונקציונאלית גבוהה.
